כולנו רוצים את הטוב ביותר עבור ילדינו, בכולנו מכונן  רצון להיות הורים טובים יותר מאשר היו הורינו, לעיתים, אנו מרגישים שאנחנו רוצים לתת לילדינו את מה שלא היה לנו, אנחנו רוצים לעזור להם להגשים חלומות ולמצות בצורה הטובה ביותר את הפוטנציאל הטמון בהם.
רבים מבין ההורים שרוצים לאפשר לילדיהם חיים של העשרה והתפתחות דואגים לשלוח את ילדיהם לחוגים, לספורט, מפגשים עם חברים, ולחשוף אותם לחוויות מגוונות, ההורים יודעים שמעורבותם חשובה, אם בנושא הלוגיסטיקה (תיאומים והסעות ) ואם בעלות הכספית, יחד עם זאת, בנושא ההתמודדות עם חוסר הצלחה, חוסר החשק למלא מטלות שונות, תסכולים ואינטראקציה חברתית עם ילדים אחרים, הילדים חווים, בזמן אמת, בעצמם ולהורים לא תמיד יש את הכלים לתמוך בהם ולעזור להם לפתח יכולת התמודדות וחוסן. להורים רבים לא קל לעשות את ההפרדה בין רגשותיהם לאלו של ילדיהם וכך מזדהים עם רגשות הילד וחווים את אותן תחושות כואבות בדיוק ובאותם רגעים הם לא מהווים גורם מאזן ולא יכולים באמת לעזור לילדיהם ....

כל ילד, כמו כל אדם בוגר יאלץ להתמודד במהלך חייו עם חוויות ורגשות לא נעימים, זהו חלק בלתי נפרד מהחיים.  יחד עם זאת, אדם שבמהלך חייו הוריו גוננו עליו ולא אפשרו לו לחוות גם תחושות משבר או אי הצלחה יאלץ להגיע לסיטואציות האלו בחיים לא מוכן ולא מוגן. . יש חלק בהורות שתפקידו להכין את הילד לחיים האמיתיים, וחלק זה מחייב אותנו להסיר את המגן האנושי שיצרנו עבור ילדנו ולאפשר לו להתמודד עם הקשיים הקיימים בסביבתו מגיל צעיר. 

בנוסף, כדאי שכהורים נשאל את עצמנו עוד כמה שאלות:

האם אנחנו פוחדים מקונפליקט עם ילדינו? האם אנחנו דואגים שאולי לא נהיה פופולריים ואהובים? האם אנחנו פועלים לפעמים מתוך מה שיותר קל ונוח לנו? האם אנחנו מגשימים את חלומותינו באלו של ילדינו? האם אנחנו משחזרים את ההורות שאנחנו חווינו כילדים? חשוב להבין איך אנחנו תופסים את תפקידינו כהורים, אחד התפקידים המורכבים ביותר שכולנו היינו רוצים לעשות אותו בצורה הטובה ביותר. 

לפעמים קורה שבתהליך האימון עם ההורים, לאחר שינוי התפיסה וקבלת הכלים הפרקטיים להתנהלות תקינה אנחנו מגלים שמעורבות היתר של חלק מההורים  בחייהם של הילדים מסייעת באופן לא מודע, לבריחה מהתמודדות שלהם עם עצמם והגילוי הזה מאפשר תהליך התבוננות וצמיחה אישית.